<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער השביעי</h1>
<h2>דף סו.</h2>
דבר תורה הזבה טובלת ביום ז' לספירתה משתנץ החמה ומותרת לבעלה מיד, ועכשיו כל הנשים כזבות מאחר שהחמירו על עצמן לישב ז' נקיים אפילו על טיפת דם כחרדל, אלא שאסרו חכמים לעשות כן מפני שמכנסת עצמה בספק שמא תראה בו ביום לאחר תשמיש וסותרת ספירתה והרי היא זבה למפרע בשעת תשמיש. כיון שאסורה לשמש בו ביום אסורה אפילו לטבול ביום ז' שאם תטבול תבא לידי תשמיש ותכנס לספק זה כמו שבארנו. לא טבילת יום ז' בלבד אסרו מחשש ספק זה אלא אפילו לעולם לא תטבול ביום משום סרך יום השביעי ולעולם אינה טובלת אלא בלילה. היתה יראה לטבול בלילה מפני רוב הצנה או מפחד אריות וגנבים או שנועלין דלתות המדינה בלילה וכיוצא בזה הרי זו מותרת לטבול ביום ח', וביום השביעי לא תטבול כדי שלא תכנס בספק כמו שאמרנו. עברה וטבלה ביום השמיני אע"פ שאין שם יראת שום דבר עלתה לה טבילה. טבלה ביום השביעי יש מגדולי המורים שהורו שלא עלתה לה טבילה, ויש מי שהורה להקל אחר שטבילתה טבילה דבר תורה ואין בטבילתה אלא חשש רחוק ונראין דבריו.
<h2>דף סו:</h2>
הטובלת צריך שלא יהא עליה שום דבר חוצץ מן הדברים שהיא מקפדת עליהם לעתים ואינה חפצה שיהיו עליה. לפיכך צריכה האשה לעיין בעצמה בשערה ובבשרה סמוך לטבילתה שלא יהא עליה שום דבר מיאוס או נימא קשורה במקום שער שבה. עזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ראשה וכל מקום שער שבה וסורקת במסרק או מפספסת בידיה היטב כדי שלא יהו שערותיה קשורין זה בזה. כבר נהגו בנות ישראל לחוף כל גופן ולשטוף במים חמין בשעת חפיפה ומנהג יפה הוא להן וכן ראוי להנהיגן כדי שתהא להן שמירה יפה לכל גופן. חפיפה זו שבמקום שער שאמרנו לא תהא במים קרים מפני שהם מסבכין את השער אלא במים חמין או בחמי חמה שהמים החמים יפים להחליק השער. וכן לא תחוף בנתר מפני שהנתר מחתך את השער וחוזר ומסתבך בין שאר שערותיה, ולא באהל מפני שהוא מסבך את השער וכן הדין לכל שאר הדברים שמסבכין את השער.
הרי שחפפה ובדקה עצמה וירדה וטבלה ובעלייתה נמצא לה דבר חוצץ בין על בשרה בין על שערה אם סמוך לחפיפה ולבדיקה טבלה אינה צריכה לחזור ולחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול שאני אומר בין חפיפה לטבילה נדבק בה ולא הרגישה. כמה הוא סמוך שאמרנו באותה עונה שחפפה שעל ידי כן נזהרת בחפיפה יותר. במה דברים אמורים בשלא נתעסקה באותו מין לאחר טבילה אבל נתעסקה בו לאחר טבילה אינה חוששת שאני אומר מעסק זה נדבק בה לאחר טבילה שהרי רגלים לדבר שמתחלה חפפה ובדקה עצמה ובחזקת בדוקה היא עומדת, ויש מן הגדולים שהורו גם בזה להחמיר עד שתאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה. טבלה סמוך לחפיפה אלא שנתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים שעושין חציצה או שנתנה תבשיל לבנה, אם אותו תבשיל מן הדברים שנדבקים ועושים חציצה כגריס של פול וכיוצא בזה אף על פי שלא נמצא עליה דבר לאחר טבילה לא עלתה לה טבילה שיש לחוש שמא נדבק בה מן התבשיל והיה עליה בשעת טבילה ועכשיו שלא נמצא שמא עם יציאתה מן המים נתנדנד ונפל, לפיכך לא עלתה לה טבילה אלא אם כן עיינה בנפשה לאחר נתינת התבשיל או לאחר עסק הדברים החוצצים. לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה, אף על פי שאין צריך שיבא בהן מים צריך שיהיו ראויין לבא בהן מים. מעשה באשה אחת שטבלה ונמצא בה עצם בין שיניה והצריכוה חכמים טבילה אחרת.
אין טובלין בכלים שלא אמרה תורה אלא מעין ומקוה מים, ולפיכך היה טיט ורפש במקום שהיא טובלת לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלין טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראויין למדרסות ולא על שום כלי הראויה למדרס ותטבול מפני גזירות מרחצאות של כלים. עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה. אבל נותנת היא חבילי זמורות תחת רגליה מפני הטיט ואינה חוששת. וכן לא תעמוד על גבי כלי חרס ולא על גבי בקעת ותטבול ואף על פי שאין כלי חרס מיטמא מגבו ולא ראוי למדרס חשש חכמים הוא שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי. עברה וטבלה על גבי אלו עלתה לה טבילה.
אשה לא תטבול בנמל מפני שנעשה טיט עבה על שפת הנהר ונדבק בין אצבעות רגליה וחוצץ ואעפ"י שלא נמצא עליה טיט ורפש כשעלתה שאני אומר עם יציאתה מן המים נפל עם הנדנוד. לא היה שם טיט אינה צריכה להגביה רגליה מן הקרקע ולשוט באמצע המים ואף על פי שדורסת על הרצפה אין כאן חציצה לפי שהמים מקדימין לרגליה, ולא עוד אלא שיש שם טופח על מנת להטפיח שהוא חיבור עם שאר המים לטומאה ולטהרה.
לא תטבול אשה בנמל אפילו במקום שאין שם טיט מפני שבני אדם מצויין שם חוששין שמא מתוך שהיא יראה שלא ירגישו בה בני אדם תמהר לטבול ולא תטבול כראוי, עברה וטבלה עלתה לה טבילה. האשה לא תטבול זקופה ממש ולא שוחה ממש אלא כדרך גדילתה, איזהו דרך גדילתה האשה נראית כעורכת וכמניקה את בנה כעורכת לבית הסתרים וכמניקה את בנה לתחת הדד כדי שלא יסתר בה מקום הגלוי. האשה צריכה שתעמוד אשה אחרת על גבה בשעת טבילה ותראה שלא יהא שער משערות ראשה צף על פני המים. כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ כחוטי שער וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין אע"פ שטובלת בינה לבין עצמה עלתה לה טבילה וטהורה. ויצאו דברינו בטהרה.
<h2>דף סז.</h2>
אין האשה עולה מטומאתה אף על פי שספרה ז' נקיים עד שתטבול במים. במה היא טובלת במי מקוה שאינן שאובין או במי מעין ובלבד שיהא במים מ' סאה, בנין אב לכל הטובלים ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהם ושערו חכמים מ' סאה. ויש מן הגדולים שאמרו שהמעין מטהר בכל שהוא ובלבד שיהא במים כדי שתטבול כל גופה בהם בבת אחת. ולראשונים שומעין להחמיר בדבר שיש בו כרת.
נתנה מעות בפיה וטבלה עלתה לה טבילתה. הרצועות של עור שבראשי הבנות או חוטין של צמר או של פשתן שעל הראש או שגודלת בהן את השער הרי אלו חוצצין, במה דברים אמורים בזמן שהן בראש וכ"ש בשאר מקומות שבגוף אבל בצואר אין חוצצין לפי שאינן מהודקין שאין האשה חונקת עצמה. חוטין של שער אינן חוצצין במה דברים אמורים בחוטין שיש בהן ג' שערות או יותר לפי שאינן מתהדקות אבל באחת ושתים לא כמו שבארנו. לפלוף יבש משהתחיל לירוק בזמן שהוא חוץ לעין, וגליד שהוא חוץ למכה והרטיה שעליה, ושרף של תאנה ושל שקמה ושל חרוב יבשים חוצצין לחים אינם חוצצין והשאר כל השרפים בין לחים בין יבשים חוצצין. הדם והדיו והדבש והחלב יבשים חוצצין לחים אינן חוצצין. גלדי צואה שעל הבשר, הטיט והבצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר, וצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין. איזהו שלא כנגד הבשר היה הצפורן גדול ועודף על הבשר ונמצאת צואה בצפורן תחת אותו מקום שעודף על הבשר זהו שלא כנגד הבשר. לפיכך נהגו בנות ישראל ליטול צפרנים בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוין כנגד הבשר ושלא כנגד הבשר. המלמולין והן הגרגרים שנעשים על הבשר כשידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה והוא מוללן אחת על חברתה הרי אלו חוצצין. טיט היוצרין וטיט היון שהוא טיט הבורות וגץ יוני שהוא ממיני הטיט העבה והנדבק הרי אלו חוצצין לפי שנדבקין הרבה ועושין חציצה ודרכן של בני אדם להקפיד עליהם, ואפילו היו בבית הסתרים דרכה של אשה להקפיד עליהן כדי שלא תתגנה על בעלה, וכל דבר שדרכה להקפיד עליו חוצץ ואפילו כחרדל. לא הקפידה זו בהן בטלה דעתה אצל כל הנשים, וכל שרובן מקפידות חוצץ אפילו במי שאינה מקפדת.
חציצה באשה הנשואה בבית הסתרים, ואין חציצה בהן לא באיש ולא באשה הפנויה לפי שזו מקפדת ואלו אין מקפידין. חץ שתחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ולפיכך אשה שנכנס לה קוץ בין ביד בין ברגל או בשאר הגוף לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא יראה ממנו בחוץ כלום או שלא תרגיש בו ותקפיד עליו. לפלוף שבעין ואפילו יבש וכוחל שבעין ואפילו שעל גבי העין וריבדא דכוסילתא ואפילו לאחר שלשה ימים אינן חוצצין. וכן גליד שעל המכה ולכלוכי צואה שעל הבשר וצואה שתחת הצפורן כנגד הבשר והצפורן המדולדלת אינן חוצצין.
השירים והנזמים והטבעות וכיוצא בהן מן התכשיטין בזמן שהן דחוקין חוצצין רפויין אין חוצצים שהמים באים בהן. אף על פי שתכשיטין אלו אין האשה מקפדת בהן אדרבה נוי הוא לה ורוצה היא האשה בתכשיטיה פעמים יש שמקפדת ומסירתן בשעת לישה וכיוצא בו, וכן הטעם לחוטין ורצועות שבראשי הבנות.
צבעים שעל ידי הנשים או שעל השער לנוי יראה לי שאין חוצצין לפי שאינן מקפידות בהן לעולם אדרבה חוזרות הן ומחדשות אותם תמיד לנוי, אע"פ שצבע זה פושט בכל השער, ורובו אע"פ שאינו מקפיד עליו חוצץ, כאן מקפדת ורוצה להיותו שם והרי הוא כאילו הוא מגופו של שער, וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר נוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואינו חוצץ, שהרי מצינו (שקלים פ"ח מ"ד) טבילה לפרוכת אע"פ שיש בהן תכלת וארגמן ותולעת שני. ועוד יראה לי שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אינו חוצץ, ואינו דומה לכתב שחוצץ שממש הדיו בכתב. וכן הנשים שמלאכתן לצבוע יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו של צבע. ועוד כל שמלאכתה בכך אינה מקפדת, למה הדבר דומה לדם שעל בגד הטבח ורבב שעל בגדי מוכרי רבב שאינו חוצץ (זבחים צ"ח ע"ב) שכל הדברים בהקפדה הם תלוים.
האשה שטבלה ונתנה שערה בפיה או שקפצה ידה הרבה או שקרצה שפתותיה ודחקתן הרבה כאילו לא טבלה. פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר יש מי שמורה שזו כקריצת שפתותיה ולא עלתה לה טבילה, ויש שמורים להיתר שאין זה אלא כקמטין במקום שדרכן להיות שם.
היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה הדיחה ידיה במים עלתה לה טבילה שהמשקה טופח שעל ידיה חבור למים שבמקוה. רפתה ידיה עד שבאו בהן המים יראה לי דכ"ש שעלתה לה טבילה, ויש מרבותי שהורו שלא עלתה לה טבילה גזירה שמא לא תרפה, ולא יראה לי כן שלא גזרו בטבעות הרפויין משום דחוקין ובטבילת העבדים אמרו בקולר שבצואר שהרפוי אינו חוצץ.
היו שערות ראשה קשורות זו בזו אם הן קשורות אחת אל אחת ויש בהן הרבה קשורים עד שדרך האשה להקפיד בכך הרי אלו חוצצין לפי שהקשר מהודק ומונע מלבא שם מים וכן אם היו קשורות ב' ב', אבל אם היו קשורות ג' עם ג' או ביותר אינו חוצץ לפי שא"א להתהדק יפה ומים נכנסין בתוכן.
<h2>דף סז:</h2>
חפיפה צריכה להיות לכתחילה סמוך לטבילתה, לפיכך לא תחוף אשה ביום ותטבול בלילה אלא חופפת בלילה וטובלת כדי שלא יתקשר שום דבר על שערה משעת חפיפה עד שעת טבילה. נזדמנה לה טבילה בשבת שא"א לה לחוף בלילה הרי זו חופפת ביום ושומרת שערות ראשה וטובלת בלילה. ואף אם נזדמנה לה טבילה בשבת וחלו שני ימים טובים של ר"ה או של גליות לפני השבת הרי זו חופפת ברביעי בשבת וטובלת בשבת שלא דחו זמנה של טבילה מפני חפיפה שתהא סמוך לטבילה כיון שא"א, ובלבד שתהא מעיינת ובודקת היטב בשעת טבילה כל גופה ושערות ראשה שלא יהא דבר חוצץ. חפפה ועיינה בעצמה בחול ביום וטבלה לערב או למחרתו עלתה לה טבילה בדיעבד ואע"פ שלא היתה חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה. לא חפפה כלל ואפילו עיינה בעצמה לא עלתה לה טבילה, ולא עוד אלא אפילו חפפה לאחר טבילה וסרקה במסרק ולא מצאה אפילו נימא קשורה לא עלתה לה טבילה שאני אומר שמא בשעת טבילה היה ועכשיו נתר או נשר עם המסרק או עם הפספוס, ואצ"ל אם חפפה במקום שער ולא עיינה בשאר גופה שלא עלתה לה טבילה שזו צריכה לעיין דבר תורה.
